<h1>פירוש הראב"ד</h1>
<h2>דף פא מא</h2>
חטאת העוף נעשית למטה וחטאת בהמה למעלה. פי' חטאת העוף הזאתה למטה מן הסקרא כדדרשינן בזבחים פרק קדשי קדשים והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח ימצה משמע מאליו מדלא כתיב ימציא ואיזהו קיר שהשירים שלו מתמצין מאליהם ליסוד הוי אומר זה קיר התחתון פי' למטה מהסיקרא. והיא נעשית על קרן מערבית דרומית כדילפינן טעמא התם בההוא פירקא לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה חטאת היא מנחה היא וקרייה רחמנא חטאת כלומר חטאת העוף שהיא הבאה תחתיה לומר לך חטאת העוף כמנחה מה מנחה בקרן מערבית דרומית להגשתה אף חטאת העוף בקרן מערבית דרומית והגשה בחטאת העוף ליכא וכי איתקש להזאתה איתקש. ומנחה גופה מנא לן כדתניא בתורת כהנים זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' יכול במערב ת"ל אל פני המזבח [אי אל פני המזבח יכול] בדרום פי' שהכבש היה בדרום ומקום עלייתו הוא הפנים שלו שכל פנותיו דרך שם ת"ל לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן מערבית דרומית ודיו. אבל מליקתה בכ"מ במזבח כדי שתהא קרובה למקום הזאתה ומצוי דמה שלא יתפזר דם הנפש שהרי שנינו בעולת עוף מצה דם הראש ולא מצה דם הגוף פסולה שנאמר ונמצה דמו דם כולו ובחטאת העוף כתיב והזה מדם החטאת מעצמה של חטאת דהיינו דם הנפש והכי דריש ליה בסיפרא. והזאתה של חטאת העוף אינה באצבע כחטאת בהמה אלא בגוף העוף אוחז הראש בגוף ומזה בו למטה מן הסיקרא בקרן מערבית דורמית מדם הנפש. והשירים מתמצין על היסוד ואם הזה ולא מצה כשרה שנאמר והנשאר עשאו כשירים מהו הזאה והמיצוי במקום אחר הוא והוא מתמצה ליסוד מאליו וכיון שהמצוי עצמו אינו מעכב שאם לא מצה ממנו כלל כשרה אם מצה דמה בכל מקום במזבח כשרה והכי איתא בזבחים וחטאת בהמה טעונה מתן דמים באצבע על ד' קרנות למעלה מן הסקרא דכתיב בחטאת ולקח מדמה באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה.
עולת העוף נעשית למעלה ועולת בהמה למטה. פי' עולת העוף לא היה בה הזאה אלא מיצוי שהיה הדם מתמצה מאליו מן העוף למזבח ולא היה מתיזו וההזאה של חטאת היתה בהתזה והמיצוי היה למעלה מן הסקרא ואיכא תנא דאמר שעל הקרן ממש היה מוצה. והטעם לשניהם דכתיב ומלק את ראשו והקטיר המזבח ונמצה דמו וכי תעלה על דעתך שאחר שמקטיר מוצה אלא מה הקטרה בראשו של מזבח אף מצוי בראשו של מזבח אלמא במקום הקטרה הוי המצוי וא"א לומר על גבי (מערב) [מקום] זה עצמה דהא כתיב ונמצה דמו על קיר המזבח אלא מה הקטרה למעלה אף מצוי למעלה והקרן עצמו ראוי להקטיר עליו ע"י הדחק. ומ"ד למעלה מן הסקרא ולא בעי' על הקרן קסבר על ידי הדחק אף הסובב עצמו מקום הראוי להקטרה הוא ועושין מערכה על גבי סובב. ומליקתה נמי היתה על אותו קרן עצמו למעלה מן הסקרא דמחד טעמא נפקי דכתיב ומלק את ראשו והקטיר ונמצה והלא אין מקומה של הקטרה בכאן שאחר מכן כתיב והקטיר אלא לא באה הקטרה לכאן אלא להקיש אליה המליקה והמצוי לקבוע להם מקום למעלה כדפרישית. והיא היתה נעשית בקרן דרומית מזרחית כדמפרש טעמא פ' קדשי קדשים מפני שקרובה לבית הדשן פי' מקום שנותנין שם תרומת הדשן ודשון מזבח הפנימי והמנורה והוא היה במזרחו של כבש כדתנן במסכת תמיד הגיע לרצפה הופך פניו לצפון מהלך למזרחו של כבש כעשר אמות צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש ג' טפחים מקום שנותנין שם מוראת העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה דכתיב ומלק והקטיר ונמצה דמו והסיר את מוראתו (מעליו) [בנוצתה והשליך אותה] אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן מקום הקבוע לדשן אחר והיינו תרומת הדשן דכתיב ושמו אצל המזבח קדמה דמשמע סמוך למזבח מיד וזהו מזרחו של כבש שהיה מצוי לה בירידתו מיד מדכתיב והסיר והשליך משמע ממקום שמולק ומוצה משם היה משליך המוראה לבית הדשן שאם נאמר שהיה הולך עמה ממקום למקום למה בהשלכה יבא עד מקום הדשן ממש ויתן בנחת אלא שמע מינה ממקום מליקתה ומצוי דמה משם היה משליך המוראה לבית הדשן ואיזהו מקום הראוי להשליך ממנו לבית הדשן הוי אומר זה קרן דרומית מזרחית שהיה קרוב משם ואין דבר מפסיק. וכשבאת עולת העוף כשרין שהיו שם כהנים הרבה ומולקין ואין זה הכהן יכול לעמוד שם היה מולק אותה על קרן מערבית דרומית שאף אותו קרן ראוי להשלכה זו ע"י הדחק ואע"פ שהיה שם בית הדשן אחד במזרחו של כבש כדאיתא בזבחים ובספרא שהיו שורפין שם פסולי קדשי קדשים ופסולי קדשים קלים אין לנו לומר שיזרק שם המוראה והנוצה דהא כתיב אל מקום הדשן משמע דשן הקבוע למקום וזהו תרומת הדשן דכתיב ביה אצל המזבח אבל פסולי קדשים לא מצינו להם קבוע בעזרה לשריפתן אלא מדכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' בקדש לא תאכל באש תשרף להחמיר על חטאת פסולה ששריפתה בקדש וה"ה לשאר פסולי קדשים אבל מקום קבוע לא למדנו להם אלא מדלא כתיב בזו אל מקום הדשן ש"מ מקום אחר הוא שאין מערבין דשן הנעשין במצותן עם דשן שאין נעשין במצותן.
ועולת בהמה למטה מן הסקרא שתי מתנות שהן ארבע אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן דרומית מערבית דכתיב ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד שהיסוד היה מהלך על כל פני הצפון ועל פני כל המערב אוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת כך היא שנויה במסכת מדות ומפרש בזבחים באיזהו מקומן מפני שלא היה באותו קרן בחלקו של טורף דכתיב בנימין זאב יטרף וגו' ומתרגמינן בנימין וגו' בארעיה תשרי שכינתה ובאחסנתיה יתבני מדבחא. והמתנות של עולה אינן באצבע אלא במזרק עצמו היה זורק אחת כאן ואחת כאן דהא לא כתב אצבע בזה.
ואם שנה בזה ובזה פסל. דדרשינן בסיפרא ואם האכל יאכל מבשר זבח השלמים ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו לא יחשב לו פגול יהיה אין לי אלא בלא ירצה אלא שנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו מנין שנשחטה בלילה נשפך דמה יצא דמה חוץ לקלעים והלן והיוצא ושקבלו פסולין וזרקו את דמה הניתנין למטה שנתנן למעלה והניתנין למעלה שנתנן למטה בחוץ שנתנן בפנים והניתנים בפנים שנתנן בחוץ ופסח וחטאת ששחטן שלא לשמן ת"ל לא יחשב לו ולענין שריפה נמי מרבי להו בההיא פרשתא לא יאכל באש ישרף אין לי טעון שריפה אלא הטמא בלבד והנותר כו' מנין הלן והיוצא וכו' והניתנין למעלה שנתנן למטה ושניתנין למטה שנתנן למעלה ת"ל בפרשה ואתה תצוה גבי נותר ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא כל שפסולו בקדש טעון שריפה.
סדר הקנין כך הוא החובה אחד חטאת ואחד עולה בנדרים ובנדבות כולן עולות. פי' החובה היא חובתו של זב וזב' ומצורע בדלות וכולן מביאין ב' פרידין אחד לעולה ואחד לחטאת כדכתיב קראי והן מתפרשות איזו לחטאת ואיזו לעולה בלקיחת בעלים כשהוא מפריש את קנו ויאמר איזו לחטאת ואיזו לעולה ואם שינה מעשיהם פסל. א"נ בעשיית כהן הן מתפרשות כשימשך אחת מהן ויעשנה חטאת חברתה נקבעת עולה מאליה ואם שינה מעשיהם אחר שהתחיל בהן פסל ונפקא מקראי במסכת יומא דגבי יולדת כתיב ולקחה שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת הרי בלקיחת בעלים וגבי זב כתיב ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה הרי עשיית כהן בנדרים ונדבות כולן עולות שלא מצינו תודה ושלמים מן העוף אלא מן הבהמה כמו שמפורש בהן ולא מצינו בעוף אלא חטאת ועולה וחטאת אינה באה בנדר ונדבה הלכך כי אמר הרי עלי קן שתיהן עולות ואין קן פחותה משתים ואפילו בבהמה עצמה כי אמר הרי עלי כבש לקרבן יביאנו עולה שאין אתה רשאי למשכו להקל אלא להחמיר והעולה חמורה מן התודה והשלמים.
איזהו נדר האומר הרי עלי עולה איזהו נדבה האומר הרי זו עולה. פי' כשאמר עלי נקרא נדר דכתיב ונדריה עליה וכתיב איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו וכל פרשת נדרים בלשון עלי נדבה האומר הרי זו דכתיב בתרומת המשכן מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו וגו' וכתיב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם. אלמא נדבה בלשון זה וכל פרשת המשכן שהוא נדבה היא בלשון הבאה דכתיב כל נדיב לבו יביאנה וכתיב כל נדיב לב הם הביאו חח ונזם משמע שלא היה מחוסר הפרשה אלא הבאה בלבד ואלו גבי נדר כתיב כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו ואילו במזומן לתוך ידו או בדבר הידוע היל"ל לא תאחר להביאו.
מה בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים מתו או נגנבו חייב באחריותן ונדבות אין חייב באחריותן. טעמא מפרש במגילה דתניא רבי שמעון אומר ונרצה לו לכפר עליו את שעליו חייב באחריותו כלומר מי שאמר עליו חייב לטפל בה עד שנתכפרה ומאי משמע לשון עליו שחייב עצמו באחריות א"ר יצחק בר אבדימי כיון דאמר עלי כמאן דטעין ליה אכתפיה דמי ושוייה חוב עליה זהו ההפרש שבין נדרים לנדבות אבל לענין בל תאחר ושאר הלכות קדשים אין בין זה לזה כלום והיינו דקתני אלא שהנדרים חייב באחריותן כלומר אין ביניהם הפרש אלא זה בלבד.
<h2>דף פא מב</h2>
חטאת שנתערבה בעולה ועולה בחטאת אפילו אחת בריבוא ימותו כולן. מ"ט להקריבן חטאת א"א ולהקריבן עולה א"א שהרי אם שינה חטאת לעולה ועולה לחטאת פסל ואינו רשאי להקריב בתחלה לפסול ואם היה מין בהמה היינו אומרים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה חטאת ובדמי היפה ממין זה עולה ויפסידו הבעלים המותר מביתו אבל בעוף א"א שאין לעוף פדיון שלא נאמר פדיון בפרשה אם בחוקותי לפסולי המוקדשים אלא לבהמה בלבד דתניא בסיפרא ומייתינן לה במנחות פ' המנחות והנסכים ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' והעמיד את הבהמה וגו' והעריך בבעלי מומין שיפדו הכתוב מדבר או אינו אלא בבהמה טמאה ממש כשהוא אומר למטה אם בבהמה הטמאה ופדה בערכך הרי בהמה טמאה אמור כו'.
חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא במנין חטאות שבחובה וכן עולה שנתערבה בחובה אין כשר אלא במנין עולות שבחובה בין שהנדבה מרובה והחובה מועטת בין שהחובה מרובה והנדבה מועטת בין ששתיהן שוות. פי' חובה זו היא קן סתומה של זבה או של יולדת או של שאר מחוסרי כפרה שלא נתפרשו איזו לחטאת ואיזו לעולה בלקיחת בעלים ועכשיו הם מתפרשות בעשיית כהן. והנדבה האמורה כאן היא העולה האמורה כאן וה"ה שהיה יכול לומר כן בחטאת ויאמר כן שהחובה מרובה וחטאת מועטת כו' אלא לפי שחטאת גם היא חובה לא יתכן לשומע להפריש בין חטאת לחובה ולפי' סידר משנתו בעולת נדבה שנתערבה בחובה שיש בה חטאת ועולה. נחזור לפרש משנתינו חטאת העוף שנתערבה בקן אחד סתומה של חובה הרי יש כאן שתי חטאות ועולה אחת אינו יכול להקריב מאלו השלש פרידין אלא חטאת אחת שהיא מנין חטאת שבחובה שהחובה אין בה אלא חטאת אחת בקן אחת ואותה החטאת ראשונה קרבה ממה נפשך בין שהיא חטאת המתערבת בין שהיא אחת מן הקן הרי ראויה להקריב הראשונה לחטאת אבל השתי פרידות הנשארות אינו (חייב) [יכול] להקריבן לא חטאת ולא עולה שכשיבא להקריב אחת מהן חטאת שמא השנית של קן היא וכיון שמשך אחת מהן לחטאת השניה מאיליה היא נקבעת לעולה ואם בא להקריב עולה שמא החטאת שנתערבה היא הלכך ה"ל ספק חטאת שנתערבה בעולה וימותו. וכן עולה ידוע שנתערבה בחובה אין כשר להקריב אלא עולה אחת שיקריב ראשונה והוא על הדרך עצמו שפי' לחטאת עכשיו פירשנו בעולה אחת שנתערבה בקן אחת סתומה שהעולות שבהן אינן אלא אחת כמו הנדבה המתערבת וזהו שתיהן שוות ששנינו במשנתינו. ואם היו הקינין הסתומות שתים ועולת נדבה המתערבת אחת הרי עולת החובה מרובות על עולת הנדבה ויכול להקריב מהן שתי העולות כמנין עולות החובה ממה נפשך והג' פרידין הנשארים ימותו מפני שיש בהן שתי חטאות ועולה א' ואינן ידועות והכל כאשר פירשתי למעלה ואין בהם הפרש.
<h2>דף פא מג</h2>
בד"א בחובה ובנדב' שנתערבו אבל חובה שנתערבה זו בזו א' לזו וא' לזו שתים לזו ושתים לזו ג' לזו וג' לזו מחצה כשר ומחצה פסול. פי' קן סתומה של זו שנתערבה בקן סתומה של זו או שתים של זו ושתים של זו שנתערבו מחצה כשר ומחצה פסול שאם היו שתים לזו וב' לזו הרי הן ח' פרידין יקח מהן ד' ויעשה מהן שתי חטאות ושתי עולות ממה נפשך אם של אשה אחת הרי הן כדין נעשו ואם הם שתי פרידין לזו ושתים לזו הרי הן כשרות עולות לזו וחטאות לזו או חטאת ועולה לזו וחטאת ועולה לזו שכל אחת מהן ראויה לשתי עולות ושתי חטאות וזה יקרב לשם בעליו סתם אבל הארבעה פרידין הנשארות אינו יכול להקריבן כלל שאם בא לעשות מהן שתי חטאות שמא הן בנות זוגן של אותן חטאות שהקריב תחלה ואין הד' חטאות לאשה בשתי קינין והרי הן עולות שנעשו כמעשה חטאות ופסולות וכן אם יבא לעשות שתי עולות שמא הן בנות זוגן של עולות הראשונות והרי הן אינן ראויות לחטאת ואם יעשה אותן כמעשה עולות יפסלו.
אחת לזו שתים לזו ג' לזו עשר לזו מאה לזו המועט כשר. גם זו על הטעם הראשון שאם יש לזו קן אחת ולזו שתים יקח שתי פרידות כשיעור המועט שבהן ויעשה מהן חטאת ועולה ממה נפשך שהרי אפילו הפחות שבהן ראויות לחטאת ועולה ואם הן של שתי נשים כשרות הן מ"מ לבעליהן אבל הארבע פרידין הנשארות אינן ראויות לא לחטאות ולא לעולות שאם בא להקריב מהן שתי חטאות בכל אחת ואחת נאמר שמא היא בת זוגה של חטאת הראשונה והן של בעלת קן אחת ואין זו ראויה אלא לעולה וכשיבא להקריב עולות נאמר בכל אחת ואחת שהיא בת זוגה של עולה הראשונה וכיון שקרבה עולתה זו אינה ראויה אלא לחטאת וכן נאמר באחד לזו ומאה לזו או בשתים לזו ומאה לזו ששיעור המועט יהיה כשר מחצה חטאת ומחצה עולה והשאר ימותו וכל זה בכהן הבא לימלך בחכם ונאמר לו כך וכך ראויות להקרבה והשאר למיתה שאינו רשאי להקריב בתחילה לפסול.
<h2>דף פא מד</h2>
ר' יוסי אומר שתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב או שנתנו דמי קיניהן לכהן לאיזו שירצה הכהן יעשה חטאת ולאיזו שירצה יעשה עולה בין משם אחד בין משני שמות. פי' שלקחו קיניהן בעירוב שנתנו מעותיהן בשיתוף ולקחו שתי קינין והביאום לכהן ואמרו אלו לשתי חובותינו לאיזו שירצה יקריב עולה וכו' והוא על הדרך שפירשתי לאשה שהביאה קינה בעירוב שאין קביעתן אלא בעשיית כהן ואין כאן ספק עירוב ומשנה זו מביא אותה בערובין פ' בכל מערבין לומר דר' יוסי ס"ל יש ברירה כלומר אע"פ שהשתי קינין הללו (משותפות) [מעורבבות] והכהן הוא שחלק אותן ביניהן והנשים לא ראו בחלוקה עד לאחר כפרה ואמר יש ברירה וכיון שראינו עכשיו באותה חלוקה נאמר הוברר הדבר שמתחלה לחלוקה זו היו עומדות וזו מתחלה חלק פרידה לחברתה וזו לחברתה וכל אחת ואחת נתכפרה בשלה. ודוחה אותה לומר דלעולם רבי יוסי אין ברירה ס"ל והכא כגון שהתנו מתחלה הוברר והכהן קודם כפרה מחלקן והם עשו אותו שליח לחלוקתן ודוקא כשנשתתפו במעות ולקחו קיניהן בעירוב שכשיעשו הכהן שליח לחלוקתן על ידי תנאי והן ימחלו חלקן כל אחת לחברתה ואין כאן חשש עירוב הקינין אבל אם לקחו קיניהן זו בפני עצמה וזו בפני עצמה ועירבום והביאום לכהן כיון שאמרו אלו לחובותינו הואיל וחובות בפני עצמן הן ואין משותפות החובה בכל מקום שהיא היא נקבעת א' לחטאת ואחת לעולה ואם יעשה מהן שתי חטאות או שתי עולות האחת פסולה ואע"פ שהתנו שיחלוק אותם הכהן אפי' חלקום הם עצמן אחר העירוב והקבע שקבעום לחובתם מחלו זו לזו את חלקם אינה כלום שכיון שתמשך אחת מהן לחטאת השנית בכל מקום שהיא עולה היא ומה שנתנה עולה נתנה ושמא יעשנה חטאת ותפסל וכשנשתתפו במעות שכל אחת יש לה חלק בכל פרידה ופרידה אלו לחובותינו אין הפרידין מתחלקות אחת לחטאת ואחת לעולה שהרי אין אחת מהן מיוחדת לאשה אחת ושמא זו תעשה מזה החלק עולה וזו תעשנו חטאת הלכך תלויות הן ואין בהן לא קדושת חטאת קבועה ולא קדושת עולה קבוע עד שעת חלוקה וחלק המגיע לזו יכול להיות או חטאת או עולה וכן לזו וכשתלו עצמן בחלוקת כהן ומחלו זו לזו אין כאן ספק עירוב כלל. וכל מה שאמרנו באלו הן התערובות שהוא כשר הני מילי להקריב אבל לצאת ידי חובתן אפי' הפחותה שבהן לא יצאה ידי חובתה אלא א"כ תביא על חברתה בשיתוף לפי מה שהיא צריכה ותתנה עמה אבל אם לא ישתתפו אפי' מה שהקריב לא עלתה להן שאין אנו יודעים למי עלתה חטאת ולמי עלתה עולה הלכך צריכות להביא ובפרק שני נאריך יותר בזה הענין.
<h2>דף פב מא</h2>
קן סתומה שפרח ממנה גוזל לאויר או שפרח ממנה לבין המתות או שמת אחד מהן יקח זוג לשני. פי' שפרח ממנה גוזל לאויר שהלכה לה או שנתערבה א' ממנה לבין המתות לאותן העומדות למיתה או שמת אחת מהן יקח זוג לשני ויעשה מהן פרידה אחת חטאת ואחת עולה אבל אם היתה קן מפורשת והלכה לה אחת מהן או שמתה ואין ידוע איזו הלכה או איזו מתה ואם זו היה הנשארת אם החטאת או העולה שתיהן הופסדו ואילו בקן סתומה אין צריך לדקדק כלום.
פרח לבין הקריבות פסול ופוסל אחר כנגדה שהגוזל הפורח פסול ופוסל אחר כנגדו. פי' פרח שנתערב לבין העומדות ליקרב ונתערב בהן והן סתומות ואין ידוע איזהו פסול ופוסל אחר כנגדו פי' פסול הוא לבעליו הראשונים שאינה עולה לו שהרי אינו יודע מה עשו מן הגוזל שלו אם חטאת אם עולה ופוסל אחר כנגדו מקום שנתערב בו.
<h2>דף פב מב</h2>
כיצד שתי נשים לזו שתי קינין ולזו שתי קינין פרח מזו לזו פוסל אחד בהליכתו וחזר פוסל אחר בחזרתו. פי' הרי לזו ארבע פרידין ולזו ארבע כשפרחה מזו לזו הרי כאן חמש פרידין ובא הכהן והקריבן בלא המלכה ועשה מהן ג' חטאות ושתי עולות הרי הפסידה בעלת ה' עולה א' שמא אחת מן העולות היא הנכרית שבהן נתערבו ולא עלתה לה ואחת מן ג' חטאות היתה ראויה לעולה והפסידה הרי שצריכה עולה אחת ואם עשה מהן ג' עולות ושתי חטאות היא צריכה להביא חטאת אחרת שמא אחת מן החטאות היא הנכרית כאשר פירשתי. וכמו כן בעלת הג' אם הקריב לה הכהן ג' פרידין ועשה מהן שתי חטאות ועולה אחת עדיין צריכה להביא עולה אחת ואם עשה שתי עולות וחטאת אחת צריכה להביא חטאת אחרת לפי שאינה יודעת מה שעשתה בעלת חמש מן הגוזל שלה שהלך אצלה אם חטאת או עולה מ"מ ממה שעשתה לה שתים נפטרה אם עשה לה שתי חטאות ועולה אחת פטורה מן החטאות ממה נפשך שאם עשתה בעלת חמש חטאות מן הגוזל הנכרי חטאת הרי יש לה ג' חטאות ואם עשתה ממנו עולה הרי יש לה שתי חטאות מיהו לא עלתה לה שהרי אינה יודעת אם הקריבה חטאת או עולה הרי שהגוזל הפורח מזו לזו מסתומה לסתומה פוסל א' כאן וא' כאן במקום הליכתו. ואם חזר פוסל אחר בחזרתו פי' אחד כאן וא' כאן שכשחזר הוסיף לגרוע ממנה עוד א' ולא יעלו לה כי אם שתי פרידין חטאת ועולה לפי שכשהקריב לה אותן הד' אם חוזר ויעשה מהן שתי חטאות ושתי עולות נאמר שמא הגוזל שלה נשאר לשם ואחר חזר במקומו הרי יש לנו ספק עכשיו בשתי חטאות הללו שמא א' מהן אינו שלה ובשתי העולות כמו כן יש לנו זאת הספק ואותו הגוזל שהקריבו לשם לא עלה לה שאינה יודעת מה הקריבוהו אם חטאת אם עולה ושמא אחת מן החטאות שעשתה הוא הנכרי ואותו שהלך לשם עשאוהו עולה הרי יש לה ג' עולות וחטאת א' והיא צריכה חטאת אחרת או שמא א' מן העולות היא הנכרית ואותו שהלך לשם עשאוהו חטאת הרי יש לה ג' חטאות ועולה אחת והיא צריכה לעולה אחרת נמצא שבחזרתו פסל ממנה שתים ואילו לא חזר והקריבה בעלת שלש את שלה לא הפסידה אלא אחת וכשם שבחזרתה מפסידה שתים למקום שחזרה כך הפסידה שתים ממקום שיצאה שאילו נשאר לשם והקריבתן בעלת ה' לחמשתן לא הפסידה בעירובה אלא פרידה אחת ממין השתים אם השתים עולות צריכה עולה א' משום ספק הנכרי ומן החטאות נפטרה אם השתים חטאות צריכה חטאת א' ומן העולות נפטרה ועכשיו שחזר ממנה ואין לה אלא שתי חטאות ושתי עולות הרי ספק הנכרי פוסל בחטאות ובעולות וצריכה חטאת ועולה הרי שהגוזל הפורח וחוזר פוסל שתים בהליכתו א' כאן וא' כאן ובחזרתו שנים אחרות א' כאן וא' כאן.
פרח וחזר לא הפסיד כלום שאפי' הן מעורבות אין פחות משתים. פי' אע"פ שפרח וחזר ופרח וחזר שתי פעמים שהיה לנו לומר שמא יש שתי גוזלות נכריות בכל א' וא' ושמא הן החטאות או הן העולות וצריכה להביא הכל כבתחלה אע"פ שלא הפסידה כלום בפריחה וחזרה שניה שאפי' יהו מעורבות ודאי שיש לנו לומר שאינו יכול להקריב מהן אלא ד' פרידין שתי חטאות ושתי עולות והד' פרידין אחרות לא יקריב לא חטאת ולא עולות שאם בא להקריב חטאות שמא הן בנות זוגן של חטאות הראשונות ואינן ראויות אלא (לחטאות) [לעולות] ואם בא להקריב עולות שמא הן בנות זוגן של עולות הראשונות ואינן ראויות לעולות הרי שאין ראוי להקריב מהן אלא ד' פרידין ממה נפשך ואותן ארבע עצמן לא עלו להן לשם חובה לפי שאינן ידועות של מי הם אע"פ כן אין בהם פחות משני קינין שעלו להן לחובתן לפי שהן יכולות להשתתף ביניהן ויביאו שתי קינין בשיתוף ויתנו אם הראשונות היו שלי אלו יהיו שלך א"נ אפכא הכא נמי ע"י שיתוף ותנאי השתי קינין יעלו להם לחובתן ואם יקשה המקשה היאך אמרה המשנה שלא הפסידה כלום בפריחה וחזרה שניה הרי הפסידו שאילו בתחלה היו יכולות להשתתף ולהביא קן א' ולהתנות ועכשיו צריכות שתי קינין בשיתוף ודאי כן הוא מ"מ דרך המשנה כך הוא שלא פתחה בתקנתן עד שהפסידו הכל וכך תראה למטה כמו כן שבאה עד סוף כל ההפסד ואח"כ אמר התקנה.
<h2>דף פב מג</h2>
לזו א' ולזו ב' ולזו ג' ולזו ד' ולזו ה' ולזו ו' ולזו ז' פרח מן הראשונה לב' לג' לד' לה' לו' לז'. פי' שפרח מן הראשונה לשניה ומן השניה לשלישית ומן הג' לד' וכן כולן ואח"כ חזר לכולן עד שחזר לראשונה ואיכא למימר אותו שפרח מן הראשונה לשניה נשאר בשניה ואחד מן השניה פרח לשלישית וכן כולן. פוסל אחד בהליכתו וא' בחזרתו הראשונה והשניה אין להם כלום השלישית יש לה אחת הד' יש לה שתים החמישית יש לה ג' הששית יש לה ד' השביעית יש לה שש. כל זה הולך על הדרך שפי' למעלה שבפריחתו וחזרתו פוסל שנים כאן ושנים כאן משום ספק נכרי' שמא אחד מהן החטאות הוא או שמא אחד מן העולות נאמר שהפורח נשאר שם ואחר חזר תחתיו הלכך האמצעית שבכאן יש בהן ספק שתי נכרית שהרי השניה נכנסו לה בהליכה א' מן הראשונה ובחזרה אחד מן השלישית ונאמר אותן שתים שנכנסו לה נשארו לה ושתים משלה יצאו ראשונה ולג' וכן בכל האמצעיות וכל ספק שתי נכריות פוסלות ד' שתי חטאות ושתי עולות הרי הראשונה והשניה אין להן כלום והשביעית לא נפסלה אלא נכרי ואחד יצא ממנה וספק נכרי א' הוא אינו פוסל אלא שנים הרי הז' לא הפסידה אלא קן א'.
ואם פרח מן המתות לכולן הרי כולן ימותו. פי' שאינו רשאי להקריב אפי' אחד מהן כלומר אלו שאמרנו יש שיריים לפסלותה האי כדיניה והאי כדיניה וזהו בכהן הבא לימלך אבל אם לא נמלך והקריב הכל הכשרות עלו לה כמו שפי' למעלה.
וכל זה הפרק הראשון נעמיד אותן בפ"ג בכהן הבא לימלך ואפשר שיהו כולן בבא לימלך חוץ ממה שאמרו למעלה שהגוזל הפורח פוסל א' בהליכתו שזה אינו [אלא] בשהקריב את כולן ואלו בא לימלך היינו אומרים לו שלא יקריב את החמישי כלל שאינו ראוי לא לחטאת ולא לעולה שמא השתי חטאות שהקריב שזה החמישי ואחד מן העולות הן שלה ואם בא להקריבה חטאת הרי אינה ראויה לחטאת ואם בא להקריבה עולה נאמר שמא השתי עולות ואחת מן החטאות שהקריב וזה החמישי הן שלה והרי זה אינו ראוי לעולה הרי החמישי לא יקריבנו כלל וקן א' מן השתי קנין עצמן שהקריב לא עלתה לה מפני ספק הגוזל הנכרי שבהן והיא מסופקת בחטאת ובעולות נמצא שהגוזל הפורח בהליכתו פוסל שתים עמו במקום שהולך מה שאמרה המשנה פוסל אחד בהליכתו אינו אלא כשלא נמלך והקריב את חמשתן אבל כיון שכל שני הפרקים הם מדברים בבא לימלך חוץ מזו לא היה יכול לחלק וגם זו המימרא עצמה משכחת לה לענין הקרבת הקנין שכולן ראוין ליקרב חוץ מן החמישי אבל לענין איפטורי ידי חובתן לא וכיון דלענין הקרבת הקנין משכחת לה בבא לימלך לא היה לו לחלק והעמיד אותן בכהן הנמלך. [הג"ה א"נ יש לומר שלא דבר על זו המימרא ולא חלק בה כלל תדע לך שלא תמצאנה למטה שלא נמלך אלמא כי איירי בה לעיל בלא נמלך איירי בה ולפי שאמר למעלה חטאת שנתערבה בעולה ועולה בחטאת אפי' אחד בריבוא ימותו כולן תנא חדא פסלות של תערובת שאינו פוסל אלא כנגד תערובתו מיהו זה לפי הפוסלות [שלו] זה לפי הפוסלות שלו של מעלה הוא לענין הכשר הקרבתן ולמטה הוא לענין אפטורי].
<h2>דף פב מד</h2>
קן סתומה וקן מפורשת ופרח מן הסתומה למפורשת יקח זוג לשני חזר או שפרח מן המפורש ראשון ומן המפורש פרח לסתום ולא מן הסתום למפורש הרי כולן ימותו. קן סתומה כבר פי' שלא נתפרשה איזו לחטאת ואיזו לעולה קן מפורשת שכבר נתפרשה וחזרה להיות הקן שנתערבה בינה לבין עצמה ולא הובררה והיא כמו הקן של יונים שהם שוים ואין הפרש בהן כך היא כל זמן שהיא סתומה וזו שנתפרשה ונתערבה בינה לבין עצמה חזרה להיות שוה בקן של יונים בקיניהן הרי קן מפורשת זו אינה ראויה אלא למיתה וכשפרח מן הסתומה לתוכה כמו שפרח לבין המתות היא ויקח זוג לשני שהוא כבר אבד ואם חזר למקומו או שפרח מן המפורש לסתומה הרי פרח בה א' מן המתות וי"מ שבפריחה זו נתבלבלה המפורשת ולא הובררה איזו חטאת ואיזו עולה ואם פרח מן המפורשת ראשון כמו כן בפריחתו נתבלבל ונתערב ולא הוכר איזו מהן פרח הלכך ימותו.
<h2>דף פב מה</h2>
חטאת מכאן ועולה מכאן וסתומה באמצע פרח מן האמצע לצדדין אחד אילך וא' אילך לא הפסיד כלום אלא יאמר זה שהלך אצל חטאות חטאת וזה שהלך אצל עולות עולה. פי' ויקרבו אלו לשם בעליהן סתם ופשוטה היא. חזר לאמצע האמצעיים ימותו ואלו יקריבו חטאות ואלו יקריבו עולות חזר או שפרח מן האמצע לצדדין הרי כולן ימותו. פי' חזר לאמצע חזר הקן לאמצע אע"פ שלא נדע אם מצד אחד חזרו שניהם או משני צדדים ספקא לחומרא ונאמר שמא משני צדדים באו והרי הן חטאות ועולה שנתערבה ואע"פ שראינו שחזר מצד א' והאחד לא ראינו אם מאותו צד עצמו נתחבר עמו או מצד אחר ואין אנו יודעין מספר הגוזלות ספיקא לחומרא חזר או שפרח ממנו לצדדין פי' חזר לצד אחד ואין אנו יודעים לאיזה צד או שחזר לשני צדדין כולן ימותו רישא דחזר לאמצע דשמעינן דאע"פ שבאו למקום אחד לאמצע לא נאמר ממקום שראינו שבא הראשון בא השני דראינו הראשון מאיזה צד בא ולא ראינו השני מאיזה צד בא (פי') וסיפא קמ"ל שאע"פ שיש גוזלות מרובות בצד אחת כיון שלא היינו יודעים מספרם לא נאמר כשחזר לצד אחר ואין אנו יודעים לאיזה ודאי לאותו צד המרובה חזרו אלא הספק בשניהם ורישא נמי אע"פ שרוב גוזלות בצד אחד וחזר הקן לאמצע ולא נדע מאיזה צד חזרו או שמא משניהם לא נאמר כיון שיש רוב גוזלות בזה הצד כל דפריש מרובא פריש ומשם באו ואם אותו הצד חטאות יקרבו חטאות ואם עולות יקריבו דלגבי תערובת קדשים לא אזלינן בתר רובא דנייד מ"ט גזרה משום קבוע והכי איתא בזבחים פ' כל הזבחים שנתערבו.
אין מביאין תורים כנגד בני יונה ולא בני יונה כנגד תורין כיצד האשה שהביאה חטאתה תור ועולתה בן יונה תכפול ותביא עולתה תור. עולתה תור וחטאתה בן יונה תכפול ותביא עולתה בן יונה בן עזאי אומר הולכין אחר הראשון. פי' אין מביאין תורים כנגד בני יונה וכו' דכתיב שתי תורים או שני בני יונה א' לעולה וא' לחטאת אבל לא תור ובן יונה א' לחטאת ואחד לעולה.
האשה שהביאה חטאתה תור כו'. קסבר חטאת היא העיקר ודרשינן בספרא א' לעולה ואחד לחטאת וכפר מכאן אמרו האשה שהביאה חטאתה (כו') [תור] ועולתה בן יונה תכפול ותביא עולתה תור כלומר א' לחטאת וכפר ממין החטאת תהא כל הכפרה בין שהיא ראשונה בין אחרונה. בן עזאי אומר כו' קסבר הראשון הוא העיקר בכל מקום כדאמרינן בברכות כל הקודם לפסוק הוא קודם לברכה וכיון שהקדים הכתוב ביולדת עולה לחטאת לומר אפי' עולה אם היא קודמת היא קבעה לה הלכך אם הביאה עולתה תחילה תור ואח"כ חטאתה בן יונה תכפול ותביא חטאתה תור. והאי הביאה דקתני הכא לא שהקריבה אלא אפי' אם הפרישה דכיון דאפרשתה לאיקרובי קאי ומיחייבא עליה לאקרובי קבע לה וכן גבי מצורע דפליגי תנאי דמר סבר אשם קביע ליה בעשירות ומ"ס חטאת קבעה ליה ומ"ס צפרים קבעה ליה וקתני דבהפרשת לחודה קבעה ליה דתנן במשנת נגעים מצורע עני שהפריש קרבנו והעשיר הכל הולך אחר חטאת דברי ר' שמעון ר' יהודה אומר הכל הולך אחר אשם ר' אליעזר בן יעקב אומר הכל הולך אחר צפרים. ודוקא בדאיתיה לקרבן בעיניה א"נ דאקריביה אע"ג דאפסיל בהקרבתו קבע ליה אבל אי אפרשיה ונסתאב או שאירע לו דבר שאינו ראוי להקרבה לא קבע ליה כדתנן בכריתות פ' בתרא הפריש כשבה ונסתאבה אם רצה יביא בדמיה עוף נותן נמי במס' נגעים ומייתי לה במס' נדה שני מצורעין שנתערבו קרבנן זה בזה וקרב קרבנו של אחד מהם ומת אחד מהם זו שאלה וכו' ואמר להם יכתוב כל נכסיו לאחר ויביא קרבן עני אלמא כי הפריש קרבנו ואינו ראוי להקרבה לא קבע ליה בעשירות. והאי דקתני לה באשה ולא קתני במצורע וזב שהביאו חטאתם תור כו' רבותא קמ"ל דאע"ג דעולה קדימה הכא ביולדת מש"כ בשאר מקומות קאמר תנא קמא שלא לילך [אלא] אחר החטאת ועוד דטעמא דבן עזאי נמי מהאי קרא נפקא כדפרישית.
<h2>דף פג מא</h2>
בד"א בכהן הנמלך אבל בכהן שאינו נמלך א' לזו ואחת לזו שתים לזו ושתים לזו שלש לזו ושלש לזו עשה כולן למעלה או כולן למטה מחצה כשר ומחצה פסול חציין למעלה וחציין למטה את שלמעלה מחצה כשר ומחצה פסול את שלמטה מחצה כשר ומחצה פסול. כבר פי' שאלו הפרקים הראשונים בכהן הבא לימלך ונאמר לו אלו תקריב ואלו ימותו ואמרינן בפרק ראשון בחובה שנתערבה זו בזו א' לזו וא' לזו דמחצה כשר להקריב אחת למעלה וא' למטה ומחצה פסול להקריב בכהן נמלך אבל בכהן שאינו נמלך ונמלך ונתערבה חובה זו בזו אחת לזו וא' לזו עשה כולן וכו' אבל בכהן שאינו נמלך ועשה מדעתו מחצה כשר ומחצה פסול וכל זה בקינין סתומות והן מתפרשות בעשיית הכהן וכולה פשוטה היא שהעולות שנעשו למטה פסולות והחטאות שנעשו למעלה פסולות ובזה הדרך אין הדין משתנה מן הבא לימלך שכמו כן אמרנו למעלה בזמן ששתיהן שוות מחצה ראוין ליקרב ומחצה אינן ראוין ליקרב ואותו המחצה צריך לעשותן חציין למעלה וחציין למטה ואם הפסיד מהן מיהו לענין פטור הנשים מחובתן יש ביניהן הפרש שאם יבא לימלך ונאמר לו שיקריב מחצה חציין למעלה וחציין למטה עדיין לא נפטרה א' מהן מכלום מפני שאין אנו יודעים אותו מחצה אם של זו הן או של זו ושמא הן לאחת מהן ומן הספק שתיהן חייבות כל כפרתן אלא א"כ יביאו לשתוף ויתנו ביניהם ואז יפטרו במחצה אבל לא בנמלך ועשה כולן או למעלה או למטה או חציין למעלה או חציין למטה בלא תנאי הם נמי פטורות מחציין אם עשאן כולן למטה נפטרו כולן מן החטאות אם עשאן למעלה נפטרו כולן מן העולות ולחצי הנפסד אין שיתוף ותנאי מועיל ואם עשאן חציין למטה וחציין למעלה שיתוף ותנאי מועיל להן ויפטרו במחצה.
<h2>דף פג מב</h2>
א' לזו ושתים לזו וג' לזו עשה כולן למעלה או כולן למטה מחצה כשר ומחצה פסול. זו פשוטה היא שאין לך כל קן וקן סתומה שאין בה חטאת ועולה והחטאת שעשאה למעלה והעולה שעשאה למטה שתיהן פסולות ואם עשה שתיהן למעלה העולה כשרה והחטאת פסולה ואם עשה למטה הוו איפכא ואם בא לימלך ואמר לו שלא יקריב אלא שיעור חובה המועטת שבהן כדאמרן לעיל בפרק ראשון. חציין למעלה וחציין למטה המרובה כשר. פי' שאם יש לזו קן א' ולזו שתים הרי הן שש פרידין ועשה מהן שלש למעלה וג' למטה או אפכא שלא נעשית קן אחר חציה למעלה וחציה למטה שלא נאמר שכל העליונות של אשה א' וכל התחתונות של אשה א' שהרי יש א' שאין לה אלא ב' פרידין הלכך ע"כ קן של אשה א' נעשית חציה למטה וחציה למעלה הרי אותה הקן שהיא כשרה נשארו שתי קינין שנעשו קן למעלה וקן למטה והן מחצה כשר והן מחצה פסול שנאמר זו הקן לאשה זו וזו הקן היתה לאשה זו וזו הפסידה עולתה הרי שתי קינין כשרות כשיעור חובה המרובה והאחת פסולה וכן תוכל לומר אפי' בא' ומא' שנתערבו ועשאן חציין למעלה וחציין למטה שלעולם כל מה שזו יתירה על זו יהיה כשר שאותן ודאי של אשה א' הן והשאר חציו כשר וחציו פסול הלכך שיעור החובה המועטת שהיא בספק פסלות ויתנו. ומה שאמרנו ששיעור המרובה כשר דוקא כגון שהביאתן בעירוב ואמרה אלו לחובת אבל אם הפרישתן כל קן בפני עצמה ואמרה זו לחובתי וזו לחובתי אפי' באשה א' אם נתערבו ועשאן חציין ולמעלה וחציין למטה מחצה כשר ומחצה פסול שמא עשה כל הקן למעלה וכל הקן למטה וכל קן יש בה חטאת ועולה כמו שפירשנו בפרק ראשון.
זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלק את הקנין ולא יהיו משל אשה א' בין למעלה בין למטה מחצה כשר ומחצה פסול וכל מקום שאין אתה יכול לחלק את הקנין עד שיהיו משל אשה אחת בין למעלה בין למטה המרובה כשר. זה הכלל לא בא להוסיף אלא לפרש ולעשות סימן לדבר שכל מקום שתוכל לחלק את הקינין ביניהן שוה בשוה שלא תצטרך לומר שיהיו שם משל אשה אחת ולמטה אלא שתוכל ליתן כל העליונים לאחת וכל התחתונים לאחרת ועשאן חציין למעלה וחציין למטה ואינן בזמן ששתיהן שוות כה"ג מחצה כשר ומחצה פסול כאשר אמרנו אבל כל מקום שאין אתה יכול לחלק הקינין ביניהן בשוה עד שתצטרך לומר שיש לאשה אחת למטה ולמעלה כגון שהיא יתירה על זו ועשאן חציין למעלה וחציין למטה המרובה כשר.
והריני מוסיף על הכלל ועל הפרט במה שאמר למעלה אם זו יתרה על זו עשה כולן למטה או למעלה מחצה כשר ומחצה פסול לא תימא דוקא שעשה כולן למעלה או למטה אלא אפי' בשעשה רובן למעלה או למטה נמי משכחת לה והוא כגון שעשאן זוגות למטה והמקום המועט הוא שיעור חובתה של אשה המועטת או פחות משיעור המועטת אבל אם לא עשאן זוגות זוגות למעלה ולמטה ויעשה רוב למעלה או למטה א"א שלא תהיה קן א' כשרה יתרה על מחצה של הפסולות ומה שאמרנו כמו כן בשעשה חציין למטה וחציין למעלה המרובה כשר לא תימא דוקא שעשאן חצאין אלא אפי' רוב למעלה או למטה והמקום המועט לא עשה בה אלא פרידה והיותרת שיש לזו על זו אינה אלא קן א' כמו כן שיעור המרובה כשר ואם תהיה היותרת יותר מקן א' לא יהיה שיעור המרובה כשר אבל קן אחד כשרה תהיה יתרה על מחצה פסולות ויש לפרש כי זה הכלל וכל מקום דרישא בא לרבות את הדרך שפי' למחצה כשר ומחצה פסול שאע"פ שלא נעשו כולן למעלה או למטה אלא רובן למעלה או למטה נמי הוי כה"ג והוא כמו שהמקום המועט הוא כנגד השיעור המועט. וא"ת כיון שהנשים אינן שוות בקיניהן היאך אני קורא בהן כל מקום שאתה יכול לחלק את הקינין והלא לשון חלק בכל מקום שאתה יכול לחלק את הקינין אינו אלא מחצה כדתניא תנו חלק לפלוני בבור נוטל מחצה בבור אע"פ כן יש לתרץ שכיון שי"ל שהן חלוקות במקומותיהן שהקינין של זו נעשו למעלה והקינין של זו נעשה למטה ואין אנו צריכין לומר שיש לאשה א' למעלה ולמטה הרי הן חלוקות במקומותן לזו חצי המזבח מלמעלה ולזו חצי המזבח מלמטה והוי מחצה כשר ומחצה פסול. מיהו עיקר זה הכלל הוא ע"ד הפרט האמור למעלה במשנה ודרך הכלל וכל מקום שאמר אנו יכולין לרבות ממנו הדרך שפי' כן דרך התלמוד לרבות מן הכלל דבר הדומה במקצת לכלל המפרש וכל מקום דסיפא נמי לרבות בא הענין שפי' למרובה כשר אפי' בשעשה רוב למעלה או למטה והוא כאשר פי' שהמקום המועט לא עשה בה אלא פרידה אחת והיותרת שיש לזו על זו אינו אלא קן א' זהו פרט הדומה לכלל המפורש שאין אתה יכול לחלק את הקינין ביניהם לא בחשבון פרידין ולא במקומות מיהו עיקר זה הכלל וכל מקום האמור במשנתינו אינו אלא על הדרך הפרט המפורש למעלה בשעשה חציין למעלה וחציין למטה ומן הכלל נוכל להבין ולהוסיף על הפרט מפורש וכל זה אני צריך לפרש זה הכלל לאיתויי מאי ומה שפי' כן שאין עיקר זה הכלל בנוי אלא על דרך הפרט המפורש למעלה ואלו הענינים שפי' מריבוי אתו ולא פי' זה הכלל עצמו על התוספות נמי בא לפי שיקשה לנו כל מקום שאתה יכול לחלק שאין כל המקומות שוין והחכם יוסיף לקח.
<h2>דף פג מג</h2>
חטאת לזו ועולה לזו. ונתערבו. עשה כולן למעלה או למטה מחצה כשר ומחצה פסול. פשוטה היא וקסבר האי תנא בעלי חיים אינן נדחין ולכתחלה אפי' אחד בריבוא כולן ימותו ואם לא נמלך והקריבן אותן שנעשה במצותה כשר. חציין למעלה וחציין למטה שתיהן פסולות שאני אומר חטאת קרבה למעלה ועולה למטה. פשוטה היא.
<h2>דף פג מד</h2>
חטאת ועולה סתומה ומפורשת עשה כולן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול כולן למטה מחצה כשר ומחצה פסול. פי' חטאת ועולה של קן סתומה [לזו] וחטאת ועולה של מפורשת לזו ונתערבו ופשוטה היא למעלה בפ' שני שדברנו בקן מפורשת שנתערבה בינה לבין עצמה ראה קן מפורשת כאן שדברה במפורשת שלא נתערבה בינה לבין עצמה (עד) [רק] שנתערבו קן בקן סתומה במפורשת קראן חטאת ועולה וכבר פרישנא קצת בפ' שני על זה א"נ כאן שדברה המשנה בחובה כולה שנתערבה בחובה אחרת סתומה במפורשת לכך אמרה חטאת ועולה סתומה ומפורשת כלומר חטאת ועולה סתומה ומפורשת במקום א' מעורבין והקריבן ולא נמלך וכו' ובפ' האחר לא דברה אלא שהקינין בפני עצמן הן אבל פרידה א' מזו נתערבה בזו לכך קראן על שם קיניהן מ"מ אין הפרש ביניהם לענין מיתתן והקרבתן.
חציין למעלה וחציין למטה אין כשר אלא סתומה והיא מתחלקת ביניהם. פי' אין כשר אלא שיעור הסתומה בין שהסתומה מרובה בין שהיא מועטת שאם יש לזו קן אחת סתומה ולזו שתים מפורשות ועשה חציין למעלה וחציין למטה איזהו ספק פסלות הגדול שבהן בזמן שנאמר שהמפורשות עשה חציין למעלה וחציין למטה והחליף חטאות למעלה ועולות למטה ואם עשה כן ע"כ מהסתומה כמו כן עשה חציה למעלה וחציה למטה והרי היא כשרה ואם נאמר ששלש פרידין מן המפורשות עשה למעלה והן שתי החטאות ועולה א' הרי ששתי החטאות פסולות והעולות שבמפורשות א' כשרה וא' פסולה של מעלה כשרה ושל מטה פסולה והסתומה שנעשה כולה למטה א' כשרה וא' פסולה הרי למטה א' כשרה ושתי פסולות ולמעלה א' כשרה ושתי פסולות וזהו שיעור הסתומות חטאת ועולה ומן הדין כשיהיו הסתומה מרובה מן המפורשות או אם יהיו שוות לפי שרוב הפסולות אינו בא אלא מהמפורשת שי"ל חטאת קרבה למעלה ועולה למטה שאילו היו כולן סתומות והן שתיהן שוות ועשאן מחצה (כשר) [מהמפורשות] למעלה ומחצה למטה היו מחצה כשר ומחצה פסול ואם זו יתרה על זו היה שיעור לעולם ועכשיו אינו כשר אלא שיעור סתומה כמו שפירשה.
והיא מתחלקת ביניהן פי' שתעלה לשתיהן לפי שכמו שיש ספק פסלות לזו כך יש לזו ואע"פ שאין ספק פסלות הסתומה גדול כספק פסלות של מפורשת שזו לחציה וזו לכולה כיון שאינה יודעת אותו חצי הפסלות שלה מהו אם הוא חטאת או עולה הרי הספק שלה בכולה וצריכה להביא בתחלה והמפורשת כמו כן יש לה ספק כשרות כמו הסתומה כי שמא הכל נעשה כתקנו הלכך יבואו בשיתוף ויתלו זה לפי מה שהיא חסרה בעלת הסתומה תביא פרידה אחרת שהאחרת עלתה לה ובעלת השתים המפורשות תביא ג' פרידין שהפרידה א' עלתה לה הרי ד' פרידין בין שתיהן ויעשו אותם שתים חטאות ושתים עולות ותאמר בעלת ג' לבעלת א' אם החטאות שלי ואחת מעולותי נעשו למעלה והשאר למטה הריני צריכה שתי חטאות ועולה א' ואת צריכה עולה א' יהיו ב' חטאות אלו וא' מן העולות שלי ועולה זו האחרת שלך ואם העולות שלי וא' מחטאתי נעשו למטה והשאר למעלה הרי אני צריכה שתי עולות וחטאת א' ואת צריכה חטאת א' יהיו עולות אלו וא' מן החטאות שלי וחטאת זו האחרת שלך ואם נעשו השתים חטאות מפורשות שלי למעלה והעולות למטה והסתומה שלך אחת למעלה וא' למטה הרי אי את צריכה כלום ואני צריכה הכל יהיו כל אלו שלי וע"ז הדרך למאה ולאלף.
ובזמן ששתיהן שוות יביאו בשוה ויתנו בדרך זה התנאי וכן בזמן שהסתומות מרובות על המפורשות יביאו כשיעור המפורשת שוה בשוה והנני מפרש לך קצת שאם היו הסתומות ג' והמפורשות שתים ועשה ה' פרידין למעלה וה' למטה ד' פרידין שהן שיעור המפורשות כולן פסולות שאני אומר עשה חציין למעלה וחציין למטה אלא שנהפך הספק על שתיהן ונאמר שמא כל המפורשות עשה למעלה וא' מן הסתומות ושאר סתומות למטה הרי במפורשות שתים כשרות ושתים פסולות וקן א' מן הסתומות שנעשית חציה למעלה וחציה למטה כשרה נשארו ד' פרידין למטה מן הסתומות והן מחצה כשר ומחצה פסול הרי שתי פסולות לסתומה ושתי פסולות למפורשת הלכך יביאו בשוה ויתנו ואע"פ שהסתומה מביאה כל ספק פסלותה שהרי היא הכל בספק פסלות אעפ"כ כיון שהסתומות אינה יכולה לפטור את עצמה בשתי פרידין בלבד שהרי אותן שתי פסולות שיש לה אינה יודעת אם חטאות הם אם עולות ואם תביא בפני עצמה צריכה להביא ד' כמו המפורשות והספק נוכל כמו כן להשוותו לשתיהן מה יביאו שוה בשוה בלא ספק.
<h2>דף פג מה</h2>
חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא במנין חטאות שבחובה חובה שנים בחטאת מחצה כשר ומחצה פסול וחטאת שנים בחובה המנין שבחובה כשר. כל זה מדבר בכהן שלא נמלך והקריב וכך פי' חטאות שנים שנתערבו בקן סתומה א' הרי חובתה של אשה והאי דקרי לזה חטאת מן החטאת קאמר ולפי שאמר למעלה חטאת ועולה סתומה במפורשת קאמר הכא מן חטאת בלבד בלא עולה מפורשת מיהו שוה בשוה על דרך סתומה במפורשת ועשה חציין למעלה וחציין למטה אינו כשר אלא במנין חטאות שבחובה לפי שנאמר שמא החטאות מפורשות עשה למעלה והן פסולות והקן סתומה עשה למטה והחטאת שבה כשרה והעולה פסולה לחומרא וכן בזמן שהן שוין פרידין מפורשות כנגד פרידין של סתומות אפי' הן כמה אבל בזמן שהחובה פי שנים בחטאות שהקנין הסתומות יהיו שתים והחטאות המפורשות הן שתי פרידין ועשה חציין למעלה וחציין למטה מחצה כשר ומחצה פסול שנאמר שתי החטאות קרבו למעלה ופרידה אחת מן הסתומות וג' פרידין סתומות קרבו למטה הנה שתי החטאות הן פסולות והקן הסתומה שנעשית חציה למעלה וחציה למטה כשרה הרי שתי כשרות ושתי פסולות נשארה קן סתומה אחת שנעשית למטה חציה כשר וחציה פסול ואם החטאות פי שנים בחובה כגון שהן ד' חטאות וקן סתומה אחת ונעשה חציין למעלה וחציין למטה המנין שבחובה כשר דהיינו שתי פרידין לפי שנ' ג' מן הד' חטאות המפורשות קרבו למעלה והן פסולות ואחת למטה וכשרה והקן סתומה קרבה למטה והיא מחצה כשר ומחצה פסול הרי שתי חטאות כשרות כמנין הפרידין שבחובה ולפי' לא אמר כאן אין כשר אלא סתומה כמו שאמרנו למעלה שלמעלה חטאת ועולה כשרות ואפשר שתהיה היא סתומה שיש בה חטאת ועולה אבל כאן שתי חטאות כשרות מיהו כמנין הפרידין שבחובה הן.
וכן עולה שנתערבה בחובה אין כשר אלא כמנין עולות שבחובה חובה שנים בעולה מחצה כשר ומחצה פסול עולה שנים בחובה המנין שבחובה כשר. הוא הדרך עצמו שפירשנו לחטאות ולשם נתלה החטאות למעלה ליפסל וכאן נתלו העולות למטה ליפסול ולא היה צ"ל כאן על הכשרות שתתחלק ביניהן כי פשיטא שתתחלק שהרי הן שתי חטאות או שתי עולות והאיך נוכל ליתן אותה לסתומה וכי יש בסתומה שתי חטאות או שתי עולות ועוד שלמעלה אפשר שתהא המפורשת כולה פסולה והסתומה כולה כשרה והייתי סבור שנתן הכשר כולו לסתומה קמ"ל שתתחלק ביניהן אבל כאן לא אפשר שתהיה זאת כולה כשרה וזאת כולה פסולה אלא ספק נבלות על שתיהן הלכך פשיטא שתתחלק ביניהם.
<h2>דף פג מו</h2>
האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר ילדה זכר מביאה שתי קנין א' לנדרה ואחת לחובתה נתנתן לכהן הכהן צריך לעשותן ג' פרידין למעלה וא' למטה. פי' מפני שהנדר כולן לעולות והן מלמעלה והחובה אחת חטאת ואחת עולה והחטאת מלמטה. והכהן לא עשה אלא עשה שתים מלמעלה ושתים מלמטה ולא נמלך. פי' לא נמלך באשה לידע אם שתיהן חובות או אם א' נדר ואחת נדבה והוא היה סבור ששתיהן חובות ועשה שתים למעלה ושתים למטה הרי הפסיד ממנה עולה אחת. צריכה להביא עוד פרידה אחת ויקריבנה למעלה ממין אחד משני מינין תביא שתים. פרידין כשהביא נדרה וחובתה ממין אחד אז תפסיד בפרידה אחת לעולה אבל אם הביאה נדרה וחובתה משני מינין ולא פרשה איזה מהן לנדרה ואיזה מהן לחובתה והכהן עשה מין אחד למעלה ומין אחד למטה ולא נמלך לא באשה ולא בחכם והיה סבור שהקריבין תורין כנגד בני יונה לחובתה ואינו יודע איזה מין עשה למטה ואי זה למעלה צריכה שתי פרידות לעולות חובתה תור ובן היונה שמא התורים היו למטה וכבר נקבעת חובתה בתורין וצריכה להביא תור לעולת חובתה שכבר קרבה חטאת התורין למטה או שמא בני יונה עשה למטה והרי נקבע חובתה בבני היונה וצריכה להביא בן יונה לעולה כנגד חטאתה שקרבה למטה אבל לנדרה אינה צריכה להביאה כלום דכיון דאין מביאין תורין כנגד בני יונה לחובה אותו מין שעשה למעלה ודאי לנדרה עלתה (לא) [לה].
פרשה נדרה צריכה להביא עוד ג' פרידין ממין אחד משני מינין תביא ארבע. פי' פרשה נדרה שפרשה בשעת הפרשה איזו קן לנדרה וממילא נתפרש איזו קן לחובתה תביא ג' פרידין מאותו המין שהביאה תחלה ותעשה מהן שתים למעלה ואחת למטה כי שמא הנדר נעשה למטה והרי הפסידה חטאתה הלכך תביא שתי עולות וחטאת אחת זהו כשהביאה נדרה וחובתה ממין אחד אבל אם הביאה משתי מינין והיא פרשה תורין לנדרה ולא תורין דוקא אלא תפש בו מין אחד להקל על השומע ועשה הכהן מין אחד למטה ומין אחד למעלה ואינו יודע איזו למטה ואיזו למעלה תביא ד' שתי תורין לעולת נדבה ושני בני יונה אחת לעולה ואחת לחטאת שמא התורין שהפרישו לנדבה נעשו למטה והרי הפסידן והבני יונה שהיו לחובתה נעשו למעלה והרי היא חייבת חטאת על בן יונה או שמא התורים נעשו למעלה כהלכתן והבני יונה שהיו לחובתה נעשו למטה והרי היא חייבת לבני יונה והתורים יהיו נדרה. ואע"פ שהיא יכולה לשנות את נדרה לבני יונה שהרי לא קבעתו בתורים בשעת הנדר והרי היא יכולה לפטור את עצמה בג' בני יונה שנים לנדרה ואחת לחטאתה אפ"ה לכתחלה לא תשנה אותה הואיל ופרשתו מתחלה לתורים. א"נ ה"ק אם תרצה אשה זו להביא את נדרה ממין שפרשה אותו תחלה צריכה להביא ד' פרידין.
ועכשיו ידבר מכאן ואילך באשה שקבעה נדרה בשעת הנדר במין אחד שאינה יכולה לשנותו במין אחר. ואם יקשה לך כיון שאנו אומרים שאע"פ שלא קבעתו בשעת הנדר כיון שפרשתו בשעת הבאת קרבנותיו אינה רשאה לשנותו למין אחר לכתחלה א"נ אשה שרוצה להעמיד את נדרה כבתחלה כך היא צריכה מעתה למה הוצרכה המשנה לשנות דבריה למי שקבע נדרה הלא בפרשה היינו יכולין למצא חשבונות גדולים כמו בקבעה הריני משיב על דבריך כי מה שאמרה משנתינו בקבעה את נדרה צריכה להביא חמש ושש באשה ששכחה במה קבעה היא מדברת כמו שאנו עתידים לפרש הלכך אין נכון לומר בפרשה כמו שנאמר בקבעה שאם יהיה כן בפרשה נדרה שתשכח כמה תינח בשהביאה נדרה וחובתה משני מינין שצריכה להביא שש כמו שנפרש בקבעה נדרה ושכחה במה קבעה אבל באשה שהביאה נדרה וחובתה ממין אחד ופרשה אחד מהן לנדרה ועכשיו שכחה מה פרשה אעפ"כ אינה צריכה להביא חמש כי לעולם יכולה להפטר מנדרה באותו מין שהביאה תחלה שהרי האשה יודעת אי זה מין הביאה ועוד אפי' כשהביאה שני מינין לא נחייב אותה להעמיד במה שפרשה אותו תחלה אע"פ שחייבנו אותה למעלה כי למעלה יודעת במה פרשה וכיון שיודעת אם תבא לשנות נדרה למין אחר כדי להפטר במיעוט קנין נאמר לה שלא תשנה אבל באשה שאינה זכורה עכשיו במה פרשה שכך אנו צריכין לפרש כדי להעמיד את משנתינו שתביא שש כולן שאינה זכורה מה פירשה לא נחייב אותה להביא שני מינין לנדרה בשביל זה הספק הואיל ויכולה לשנותו למין אחר שאם החמירו בודאה מלשנות לא החמירו בספקה והעיקר במין אחד לא יתכנו חמש פרידין אלא בקבעה ושכחה במה קבעה וכשנפרש הדרך בקבעה נדרה שתביא חמש ושש אז יתברר לך כל מה שאמרתי שאין יכול לדבר בפרשה לבד בלא קבעה.
קבעה נדרה צריכה להביא עוד חמש פרידין ממין אחד משני המינין תביא שש. פי' קבעה נדרה שקבעתו בשעת הנדר ואמרה הרי עלי קן ממין פלוני כשאלד זכר. ועכשיו אינה יכולה לשנותו למין אחר כלל ובשעת הבאה כמו כן פרשה נדרה ואמרה קן זה לנדרי כדי לברר אותו שחובתה וכשילדה הביאה נדרה וחובתה ממין אחד ולא מתורין ולא תורין דוקא אלא להקל ועשה הכהן שתים למעלה ושתים למטה והיא אינה יודעת באיזה מין קבעה את נדרה אם בתורים אם בבני היונה וי"ל שעכשיו שכחה ואינה יודעת אם הביאה כהוגן בתחלה או לאו ואלו עשה הכהן אחת למעלה ואחת למטה מ"מ יצתה ידי חובת עולתה וממין אחד לנדרה וחייבת להביאה לנדרה ממין אחד בלבד ותור א' לחטאת ועכשיו שעשה שתי תורים למעלה ושתים למטה שמא נדרה עשה למטה וחובתה למעלה והרי היא חייבת שתי תורים לנדרה ותור לחטאת או שמא נדרה לא היו תורים אלא בני יונה ולא הביאה נדרה כלל והיא צריכה להביא שני בני יונה לעולת נדרה הרי חמש שתי תורים ושני בני יונה לעולת נדרה ותור לחטאת ממין שהביאה תחלה לחובתה. וא"ת למה לא תביא כמו כן תור לעולת חובתה שמא חובתה היתה למטה והפסידה העולה זה אינו צריך לפנים שהרי היא מביאה שתי תורים לעולת נדרה וא"כ הוא שהיתה חובתה למטה נדרה היא למעלה ואינה צריכה תורים לעולת נדרה ויכולה להתנות עליהן לומר שתהא אחת מהן לעולת חובתה. זהו כשהביאה נדרה וחובתה ממין אחד אבל אם הביאה אותן משני מינין ואמרה הרי אלו לנדרי ולחובתי הרי היא כמי שפירש בשעת הבאה שהנדר חל מאליו על המין שקבעה לנדרה ומתחלה וממילא המין האחר לחובתה. ועשה הכהן שתים למעלה מין אחד ושתים למטה ממין אחר ואינו יודע איזה מין עשה למעלה ואיזה מין למטה והיא שכחה איזה מין קבעה לנדרה הלכך תביא שש ואמר שמא התורים היו נדרה ונעשו למטה וממילא הבני יונה היו חובתה ונעשו למעלה והרי חייבת שתי תורים לעולת נדרה ובן יונה לחטאתה או שמא בני יונה היו נדרה ונעשו למטה ותורים היו חובתה ונעשו למעלה והרי היא חייבת שני בני יונה לעולת נדרה ותור לחטאתה הרי שש פרידות ד' לנדרה ושתים לחטאתה משני מינין. וא"ת שמא הנדר נעשה כתקנו למעלה והחובה למטה וחייבת תור ובן יונה לעולת חובתה שאין אנו יודעים איזה מין היה לחובתה זה אינו צריך לפנים שאם הנדר נעשה כתקנו א"כ התורים והבני יונה שהיא מביאה עכשיו לנדרה אינה צריכה להן ותאמר עליהן שיעלו לה לעולת חובתה וראיה לפירושו דפרשה נדרה וקבעה נדרה הן כמו שפי' מהא דגרסינן במנחות פ' המנחות וכו' זה להביא במחבת והביא במרחשת הרי זו פסולה ואמרי' בגמרא לא שנו אלא שקבען בשעת הנדר אבל בשעת הפרשה לא כאשר נדרת ולא כאשר פרשת אילימא בשעת הנדר הוי קביעות ובשעת הפרשה נמי פי'.
נתנתן לכהן ואין ידוע מה נתנה הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה צריכה להביא עוד ד' פרידין לנדרה ושתים לחובתה וחטאת אחת בן עזאי אומר שתי חטאות. עכשיו הוא מדבר באשה שיודעת מקצת מה שהביאה ואינה יודעת הכל והכהן יודע מקצת מה שנעשה ואינו יודע הכל והוא כענין שהאשה יודעת שהביאה קן אחד של תורים ולא תורים דוקא אלא להקל והכהן יודע שאותם תורים נעשו למטה והאשה אינה יודעת אם הביאה מין אחד עם התורים אם לאו והכהן אינו יודע אם עשה מין אחד למטה או למעלה ואשה זו אינה יודעת במה קבעה נדרה והקן של תורים שהביאה אינה יודעת אם הביאתו סתם או אם פרשו לחובתה או לנדרה מעתה חייבת להביא ד' פרידין לעולת נדרה ושתי פרידין לעולת חובתה וחטאת אחת לפי שנאמר שמא תורים היו נדרה ואותו קן של תורים שהביאה ונעשה למטה הביאתו לחובתה או שהביאתו סתם ולא הביאה מין אחר עמו וממילא הוי לחובתה הואיל ונעשה למטה הרי שחייבת שתי תורים לנדרה ותור לעולת חובתה ממין שהביאה תחלה ועוד נאמר שמא בני יונה הוו נדרה ואם הביאה תורים ובני יונה ושכחה מתחלה באיזה מין קבעה נדרה ושמא החליפה נדרה ופרשתו לתורים וקבעה חובתה לבני יונה וקבעה חובתה למטה הרי שחייבת שני בני יונה לנדרה ובן יונה לעולת חובתה הרי כאן שש עולות ג' תורים וג' בני יונה. ועוד נאמר שמא הביאה בני יונה עם התורים והתורים היו נדרה ובני יונה היו חובתה ונעשו בני יונה למעלה הרי שחייבת בן יונה לחטאת אבל תור לחטאת אינה צריכה כלל שתורים למטה נעשו למעלה לא נעשו כמו שאמרנו למעלה ואם היו תורים חובתה הרי נעשית החטאת שלהן למטה ואם לא היו חובתה הרי אין בהן חיוב חטאת כלל.
בן עזאי אומר שתי חטאות לא בא בן עזאי לחלוק על מה שאמרנו אלא בא לומר שיש ענין אחר שנמצא בו ח' פרידין הז' כמו שאמרנו ועוד חטאת אחרת ות"ק לא דבר באשה וכהן שיהיו שכוחים לגמרי אלא למעלה דבר באשה שיודעת בהבאת שני מינין וכאן דבר באשה שיודעת מין אחד מין השניה והאחר הוא לה בספק והכהן למעלה היה יודע שעשה מין אחד למעלה ומין אחד למטה וכאן הוא יודע המין שעשה למטה והשני לו בספק ובא בן עזאי ודבר באשה שיודעת שהביאה קן של מין אחד והשני לה בספק ואותו המין עצמו שהביאה אינה יודעת איזה מין היה והכהן יודע שהקריב מין אחד ונוכל לומר אפי' בשיודע שעשאו למטה ואינו יודע איזה מין הוא והשני לו בספק שאינו יודע אם עשאו כלל או אם עשאו למעלה או למטה ואיזה מין היה ועל זה הדרך תמצא בו שתי חטאות ונאמר שמא תורים היו נדבה ותורים בלבד הביאה ועשאן למטה והיו לחובתה הרי שחייבת שתי תורים לנדבה ותור לעולת חובתה או שמא בני יונה היו נדרה ובני יונה בלבד הביאה ועשאן למטה לחובתה הרי שחייבת שני בני יונה לנדרה ובן יונה לעולת חובתה ועוד נאמר אם תורים היו נדרה שמא בני יונה הביאה עם התורים ועשה התורים למטה לנדרה והפסידן ועשה הבני יונה למעלה לחובתה והפסיד החטאת והרי היא חייבת בן יונה לחטאת או שמא בני יונה היו נדרה והביאה תורים עמהם ועשה בני יונה והפסידן ועשה תורים למעלה והפסיד החטאת וחייבת תור לחטאת הרי ח' פרידין ד' לנדרה מב' מינין ושתים לעולות חובות משני מינין ושתי חטאות משני מינין. וה"ה לת"ק שהיה יכול לסדר את דבריו בד' פרידין לנדרה וא' לחובתה ושתי חטאות ובא בן עזאי והוסיף עולה אחת לחובתי והכל על הדרך שפי' עד שנחליף המין הידוע שהביאתו ואמרנו שעשה אותו למטה ונאמר שעשה אותו למעלה והספק יהיה למטה הרי שהביאה עולת חובה א' ובשתי חטאות אבל לפי שהוא דבר תימה על רובי העולות שמביאה לכך סידר את דבריו בענין הזה שפי'.
אמר רבי יהושע זהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו שבעה. הביא משל על ריבוי הקרבנות שמביא שאילו בתחלה קודם שהקריבה כולה אע"פ שיש לה ספק באיזה מהן קבעה נדרה היתה מספקת בשש פרידין ד' מב' מינים לנדרה וקן אחד לחובתה ממין אחד עכשיו שהקריבה ואנו סבורין שכבר כפרה הרי היא חייבת זה דומה לאיל שכשהוא חי ויש לו כח לצעוק אינו מוציא אלא קול אחד שכל הקולות שלו בענין א' הם וכשהוא מת מוצא משבעה מיני הקולות. כיצד קולו שבעה שתי קרניו לשתי חצוצרות בני מעיו לכנורות ויש אומרים אף צמרו לתכלת. פי' שתי קרניו לשתי חצוצרות שכן דרך אותן חצוצרות הארוכות העשויות להשמיע קול במחנה המלכים ליתן קרנות של איל בסופן כדי שיהא קול צלול וחזק לנבלים מעיו הוא הבני מעים הן הדקין צמרו לתכלת פי' לרמוני תכלת וארגמן להיות על שולי המעיל ופעמוני זהב בתוכן עשוין להשמיע קול כדכתיב ונשמע קולו בבאו אל הקודש הרי ח' קולות מן האיל המת וזה אף מחיים יוכל לעשותו אבל כשתבא לחבר זה עם הז' שיהיו שמונה אינו אלא לאחר מיתת האיל.
ברייתא ר' שמעון בן עקשיא אומר זקני עם הארץ כל זמן שמזקינים דעתן מיטרפת עליהן שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. מדלא כתיב ביה חכמים ש"מ בעמי הארץ הוא מדבר ומאי נאמנים שיורדין לאמתת הדבר ומכוונין אותו על אופניו אפי' הכי כשהן מזקינין מאבדים הנאמנים מפני שמטפשין שאין להם זכות תורה שתעמוד להם בזקנותן. אבל זקני תורה כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהן שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. פי' מפני שזכות התורה עומדת להן בזקנותן ונותנת להם אחרית ותקוה ואע"פ שמצינו במקום אחד משיב חכמים אחור ודעתם יסכל שם הוא מזכיר גבורתו של הקב"ה שאין חכמת אדם עומדת לנגדו אבל שיהיו מטפשים מאליהן מחמת זקנה זה אינו שהרי נאמר באותו מענה עצמו בישישים חכמה ואורך ימים תבונה עמו חכמה וגבורה לי העצה ותבונה כלומר מי שהחכמה והגבורה והעצה והתבונה שלו הוא נותן לישישים חכמה לאורך ימים תבונה ולא נקרא ישיש אלא זקן וחכם.
כלל זה למסכת קנין חטאת העוף באה על הספק. על ספק לידה ועל ספק כפרה ונפקא לן מקרא במס' נזיר והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי ומה זכר מביא על הספק אף נקבה מביאה על הספק בכל ספקותיה כגון ספק לידה ספק זיבה ומה זכר ממין שמביא על הודאי מביא על הספק כגון אשם ודאי ואשם תלוי אף נקבה ממין שמביאה על הודאי מביאה על הספק. כגון חטאת העוף הבא על הספק אי מה זכר ספיקו נאכל לא אם אמרת בזכר שכן אחד ספק חולין לעזרה. ועוד כלל זה לקנין ששתים מביאות אותה בשיתוף ותנאי ואפי' לר' יוסי דפליג בחטאת בהמה במס' כריתות פ' דם השחיטה בקנין מודה דקתני ר' יוסי אומר כל חטאת שבאה על חטאת אין שנים מביאין אותה אבל חטאת העוף של יולדת אינה באה על חטא.
